היום בפינת "נעים להכיר" נראיין את גלילה אורן, דרמה תרפיסטית. גלילה היא יו"ר ועדת האתיקה של יה"ת וביחד עם שבי מדזיני מרכזת את קורס ההדרכה של יה"ת.
שלום גלילה. ספרי לנו על עצמך.
עליתי עם הורי לארץ ב1961 ,ילדה ניו יורקית בת 5 , הגעתי לירושלים עיר שהייתה אז קטנה, אינטימית ומחולקת. הייתי ילדה מוזרה וזרה, חוג הדרמה ומשחקי הדמיון ששחקתי עם עצמי היו ההצלה שלי. בגיל 12 כתבתי ביומני, "כשאגדל אני רוצה להיות שחקנית, אבל בעצם רוצה להיות מורה של ילדים עם בעיות, אז אולי אהיה מורה לדרמה לילדים עם בעיות כמוני?"
וזה מה שאני, מטפלת בדרמה עם ניסיון רב בטיפול בילדים נוער ומשפחות. מדריכה מוסמכת יה"ת שמדריכה מטפלים באומניות ועו"סים העובדים עם ילדים, מרצה לטיפול בדרמה במכללת תל חי ובבית הספר לדרמה תרפיה בשוויץ.
איך הגעתי להיות פעילה באירגון?
סיימתי את לימודי דרמה תרפיה שלי ב-1984 בניו יורק באוניברסיטת NYU .זה היה המחזור הראשון לתואר שני בדרמה תרפיה בעולם .ראש החוג היה מורי ורבי פרופסור רוברט לנדי.
ב-1985 חזרתי לארץ, דרמה תרפיסטית בודדה, סללתי את דרכי ומצאתי עבודה על תקנים של מרפאות בעיסוק, מורות לתיאטרון וכו. הייתי בודדה חיפשתי אנשים כמוני, והתחברתי לקבוצה של מטפלות בתנועה בוגרות חיפה. דרכן הכרתי את יה"ת. הייתי מאושרת שיש עוד מטפלים באומנויות. נפגשנו בבתים, דיברנו על העבודה שלנו הייתה התרגשות וחוויה של חלוציות.
ב-1988 התברר לי שפרופסור מולי להד פתח תוכנית לדרמה תרפיה בתל חי, ושד"ר סו ג'ניגס האנגליה מיוצרות התחום בעולם מגיעה לארץ ללמד שם. יצרתי איתם קשר והתחלתי לארגן לסו ג'ניגס סדנאות פרטיות בתל אביב למורים לתיאטרון, מטפלים באומנויות ופסיכולוגים. דרך אירגון הסדנאות התחלתי להיות מעורבת ביה"ת בכל בנושא של הכשרת מטפלים באומנויות.
מה היה לי משמעותי בפעילות באירגון?
בשנות ה-90 היה צריך לעבור "מבחן" כדי להיות מטפל במעמד חבר מוסמך. לאחר 3 שנות התמחות היתה דרישה להציג מקרה בפני וועדה שהיתה מעניקה מעמד מוסמך. ההצגות מקרה האלה היו מאוד משמעותיות לגבי, נחשפתי לטיפול באומנויות השונות ולמדתי המון מהקולגות שלי.
ב-2010 -2016 הייתי פעילה במועצה העליונה שפעלה לקידום החקיקה. הרגשתי מלאת תשוקה במלחמה חשובה.
לפני שנתיים, לקחתי על עצמי את תפקיד יו"ר ועדת האתיקה, וריכוז משותף של קורס ההדרכה של יה"ת. בעבר הרגשתי צעירה, חלוצה ולוחמת. בוועדת האתיקה ובקורס הדרכה אני מרגישה מבוגרת, מפויסת ושתפקידי להביא פרופורציות, איזונים גמישות וערכים דמוקרטים והומניים לעשיה המקצועית.
גדלתי עם יה"ת ואני מזדקנת איתו . יה"ת משמעותי בכל חלק של חיי המקצועיים.
עם איזה קשיים אני מתמודדת באירגון?
הארגון עבר מארגון אינטימי לארגון גדול. וכמו בכל ארגון גדול יש טפסים, נהלים וכו'. זה קושי מבורך, אך לפעמים מעצבן. יש הרבה קשיים ביחס של מטפלים באומנויות ליה"ת. יש הרבה ביקורת וכעס. בעיקר על הנהלים הטפסים. כל נושא החקיקה מאוד מעיק ומאכזב, והבעיות גדולות מאתנו. הרבה לא בידנו. וזה קשה לעיכול.
מה לדעתי צריך להיות הדבר הבא שיהת יעשה?
אני לא יודעת, אין לי מחשבות על הדבר הבא. בשנים האחרונות יש תנופת עשיה ביה"ת. אני מתפעלת מהעשייה החדשה, פתיחת הקורסים, ימי העיון, והפניות לכל השאלות שמטפלים מביאים. דור חדש של מטפלים תורם ומשפיע. אני מאמינה שיש לנו מקצוע חשוב ביותר ומקווה שנדע לשמור עליו.
מה אני מקבלת מהארגון ?
יה"ת זה הבית שלי, בתוכו אני מתפתחת ודרכו אני תורמת ודואגת לעתיד. יה"ת נותן לי במה להשפיע ולתרום לבניה של תרבות מקצועית ויצירתית מעמיקה, איתנה, ואנושית.
תודה, גלילה, על התרומה הרבה שלך!
רוצים להצטרף ולקחת חלק בעשיה?
להצטרפות ליה"ת לחצו כאן