היום נארח את חנה שרברין, אחת מהמטפלות באמנויות הוותיקות בארץ ופעילה ביה"ת מזה שנים רבות.
שלום חנה, ספרי לנו קצת על עצמך
אני מבורכת בחבר לחיים ב-54 השנים האחרונות, ב-3 ילדים נשואים ו-4 נכדים. את תחילת דרכי עשיתי כאחות מוסמכת (אסותא, 1960) המשכתי דרכי כגרפיקאית (מכון אבני 1963) ולאחר מכן למדתי בקנדה BA באמנות (1970 Fanshaw College ) התמחות ולימודים עם Irene Dewdney אחת ממייסדות הטיפול באמנות בקנדה (1971-1974). אחרי כן, עבדתי כמטפלת באמנות במכון לשיפור הלמידה בחיפה, ובחטיבת ביניים ובתיכון לנוער בסיכון בקנדה, וניהלתי את המחלקה לאמנות ואומנות באוניברסיטת מערב אונטריו בקנדה.
אני חברה ומדריכה באיגוד האמריקני של המטפלים באמנויות ATR-BC מאז1991, באיגוד של אונטריו OATR מאז 1986 באיגוד הקנדי RCATA מאז 1990, וחברה ומדריכה ביה"ת (188) מאז 1997. אני גם פעילה בו זמנית באיגוד של אונטריו כחברת הנהלה, ראש וועדת קבלה לחברות ולהדרכה.
אני מנהלת פרקטיקה פרטית מצומצמת לטיפול במבוגרים בהתמחות בטראומה, אובדן, ותופעות דיכאוניות, בנוסף להדרכה של מטפלים באומנויות וסטודנטים לטיפול באמנות והדרכה על הדרכה. מקיימת קבוצות טיפול בהורים שכולים מפיגועים ומהצבא, ומעבירה סדנאות בארץ ובעולם בכנסים, במסגרות לימודים אקדמאיים ובמסגרות חברתיות.
ביה״ת פעלתי כראש ועדת רישום ומעבר של חטיבת האמנות, ובשנים 2005-2017 פעלתי כסגן יו"ר יה״ת והאחראית על התפתחות מקצועית, כנסים וימי עיון. מאז 2018 אני פעילה בוועדת רישום ומעבר.
איך הגעת להיות פעילה בארגון?
עוד לפני חזרתי ארצה בשנת 1997 העברתי את בקשתי להתקבל לאיגוד עם כל המסמכים הדרושים. מאחר ואני מאמינה שהאיגוד מהווה את הבית המקצועי שנותן לכל החברים את הבסיס להתפתחות, היה חשוב לי לחלוק את אמונתי בהתנדבות ובפיתוח המקצוע עם חברים, שכולם מאמינים בכוחה של אחדות למיקום הטיפול באומנויות כטיפול נפשי בתודעת המקצועות הטיפוליים.
ספרי על משהו שהיה לך משמעותי ולקחת בו חלק במהלך פעילותך בארגון.
משמעותי וייחודי הוא השילוב של ששת המודלים בטיפול באומנויות באיגוד אחד. אנו הארץ היחידה בעקבות הולנד שבה האיגוד מאחד בתוכו דרמה, אמנות פלסטית, מוזיקה, פסיכודרמה, ביבליו-תרפיה ותנועה ומחול. שילוב זה לדעתי מעשיר את החברים, ולכן היה חשוב לי לארגן ימי עיון וכנסים בהם אפשר היה לכל החברים להיחשף לתאוריות ולהתנסויות במודלים שונים, ללמוד אחד מהשני ולשלב ולפתח שיטות עבודה מותאמות לכל מצב טיפולי. היה גם חשוב לי להביא את נושא המחקר באומנויות לידיעה נרחבת יותר, והוא קיבל משמעות ומקום בכנסים ובימי העיון. בכל זמן כהונתי בתפקיד הייתי פעילה במהלך החקיקה להכללת הטיפול באומנויות כמקצוע פרא-רפואי בחוק המקצועות, שאנו עדיין לצערנו לא בסופה. התהליך עדיין נמשך, אבל אני רואה כבר את האור בקצה המנהרה.
מרגש אותי לראות את המשך הפעילות של כל כך הרבה מתנדבים שנותנים מזמנם ומהידע שלהם למען כולנו. כיום, בתפקידי כחברת וועדת ביקורת אני רואה בגאווה את הדרך שהאיגוד מתנהל בשקיפות, ושומרת שנמשיך בדרך זו.
עם אלו קשיים את מתמודדת כפעילה בארגון?
בעיקר עם השאלה "מה הארגון עושה בשבילי? למה לי להיות חבר בארגון?" השאלה צריכה להיות "מה אני יכול/ה לעשות למען הארגון? זו בעיקר נקודה כאובה של חינוך לנתינה, והבנה שכשאנו נותנים מעצמנו אנו מקבלים חזרה שבעתיים. חסרה רוח ההתנדבות למלא תפקידים מרכזיים. אנשים פוחדים לקחת אחריות. נכון, אנחנו כולנו עמוסים, אבל אם נחלוק את העבודה ואת העומס נוכל לעשות ולהגיע לתוצאות רבות ומשמעותיות יותר.
מה את מרגישה שאת מקבלת מהארגון?
הארגון הוא ביתי המקצועי, הוא מקום להתפתחות ושוטפות. תחושת חברות שייכות וגאווה. התרגשתי והייתי מאד גאה ואסירת תודה כשקיבלתי את תעודת יקירת יהת. יש לי גב מקצועי ואני חלק מקבוצה תומכת ומחדשת ומתפתחת בצורה יצירתית. כסבתא שגאה בנכדיה, אני גאה בצורה שהאיגוד מתפרס על נושאים חדשים שחשובים לחבריו. אני גם מחשיבה מאד את תו התקן שהונפק השנה לחברים, ומקומות העבודה כבר מקבלים אותו כאות של גושפנקא מקצועית.
מה צריך להיות הדבר הבא שהארגון עושה?
אנו צריכים כעת פעילות מסיבית להגדלת מספר החברים כדי לתת משקל לדרישתנו להכרה בחוק. למען זה חשוב לצאת בקמפיין ציבורי להכרת חשיבות האגוד והמקצוע. אני קוראת בזאת לכל המטפלים באומנויות לחבור אלינו ולתת כדי לקבל.
אשמח אם תצטרפו אלי - להצטרפות ליה״ת:
https://www.yahat.org/template/default.aspx?PageId=8