ספר.י לנו עליך בכמה מילים -
שמי יפית אלשלם. מטפלת באמנות פלסטית. לטיפול באמצעות אמנויות הגעתי לאחר שנים של עבודה עם מתמודדי נפש בעמותת "אנוש" ובמרכז לבריאות הנפש. שם הייתי מטפלת בסנוזלן ועסקתי בשיקום. תחום בריאות הנפש עניין אותי מאז ומתמיד, מצאתי את עצמי לאורך השנים מעמיקה ומרחיבה את הידע שלי ורוכשת מגוון כלים לטיפול במגוון אוכלוסיות.
מסעי המקצועי עבר דרך 3 שנות לימוד של טיפול באמנות במכללה בירושלים. השלמתי את לימודי לתואר שני בטיפול באמנות מייד כשנפתחו תכניות ההשלמה. מאז עבדתי עם מבוגרים במיון פסיכיאטרי, עם ילדים ומשפחות במרכז חירום, עם משפחות ובטיפול בהורות במרכז ילדים הורים, וכן בחינוך המיוחד עם ילדים ונוער בבתי ספר. התנסיתי בעבודה מערכתית בצוותים שכללו עוס"ים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, קלינאי תקשורת, מרפאים בעיסוק, יועצות, קציני ביקור סדיר ומומחים נוספים. אני מאמינה בעבודה מערכתית ומוקירה את השותפים המקצועיים שלנו והאיכויות שנוצרות בעבודה משותפת.
לפני כ- 10 שנים פתחתי קליניקה ובמקביל המשכתי להרחיב את ארגז הכלים הטיפוליים שלי (הסמכה להדרכה, לימודי DBT , הכשרה בייעוץ קריירה ועוד). במהלך השנים הדרכתי סטודנטים ומטפלים בתחילת דרכם ובסמינרים קליניים. לאחרונה אני עוסקת בניהול והקמה של מרכז טיפולי בבית ספר תיכון.
אני אוהבת את המקצוע שלנו ומאמינה ביכולת הריפוי הייחודית של שפת האמנויות. ראיתי בעיני את כוחם של הכלים שלנו בהצלה ובשיפור איכות חייהם של אלו שכמעט אבדה דרכם.
מה תפקידך ביה”ת ומה את.ה עושה במסגרתו
ליה"ת נכנסתי כסטודנטית בזכות מורה שלי שסחף אותי בהתלהבותו ובעשייתו בארגון. בהמשך, סביב עבודתי בקליניקה עלו בי שאלות של תרפיסטית עצמאית בתחילת דרכה. פתחתי קבוצת וואטסאפ אזורית לעצמאיות כמוני, שאחרי שנים הפכה לקבוצת ה"פורום הדרומי" בקהילת המטפלים העצמאיים של יה"ת. עם הזמן נוכחתי לדעת כי יה"ת אינו רק איגוד מקצועי, הוא בעיני קהילה של אנשים מדהימים, מוכשרים, אידיאליסטים, אקטיביסטים, רציניים ומסורים שמשקיעים לילות כימים בהתנדבות, באחריות ובעשייה אינטנסיבית, אמיצה ובלתי מתפשרת למען שמירה על קיום המקצוע שלנו, קידומו ודאגה לעמיתים המצטרפים אליו. ההיכרות עם האנשים הנדירים האלו גייסה אותי להתנדב לתפקידים שונים ביה"ת. כמרכזת קבוצת דרום הצטרפתי להובלת קהילת העצמאים לצד מיטל בן גיגי ותמי רוסו. בהמשך נעניתי לפנייתה של תמי ירמיהו ולקחתי על עצמי את תפקיד סגנית יו"ר יה"ת לענייני תעסוקה. כחברה בצוות ההנהלה נחשפתי לעולם מרשים של עשייה מתמדת ורלבנטית. הנהלת יה"ת נפגשת פעם בחודשיים לארבע שעות של דיונים וקבלת החלטות, במקביל מתקיימות ישיבות שוטפות של הוועדות השונות.
את הוועדות מפעילים מטפלים מתנדבים רבים. מטפלים מדהימים אלה הם יה"ת. יה"ת זה אנחנו וכל מי שבוחר להצטרף. יחד אנחנו מצליחים לשנות אני גאה ומודה על ההזדמנות להיות חלק מהמשפחה הנדירה והמיוחדת הזאת וקוראת לסטודנטים ולמטפלים מכל תחומי האמנויות - לחבור אלינו.
ספרי על פרויקט או תהליך שהובלת בארגון שאת גאה בו במיוחד
המלחמה בין רוסיה לאוקראינה והזוועות שבה עוררו במטפלים רבים רצון להתנדב ולעזור. הבנו ביה"ת שיש לנו מטפלים מוכשרים בטיפול בטראומה עם ניסיון ומיומנויות ובעיקר עם השפה הייחודית של האמנויות. פניתי לחברי הנהלה להצטרף ופתחנו ועדה שעניינה תמיכה נפשית במצבי מלחמה, כאשר על הפרק הפליטים מאוקראינה. בשאיפה שבהמשך הוועדה תעסוק באירועים נוספים הפוקדים את מדינתנו הקטנה. לא תיארתי לעצמי את ההיקף ועומק העשייה של חברי הוועדה. בקצב מסחרר ובאינטנסיביות שלא תתואר הוקמה תוך ימים מעטים רשת ארצית של קבוצות אזוריות , אשר הפעילו מפגשי "סטודיו בטוח" לילדים ולאמהות במתנ"סים, בבתי חולים, בבתי מלון ובאכסניות, תוך יצירת קשרים עם גורמי עירייה ורווחה.
מתוך האחריות המקצועית שלנו ביה"ת בנינו מערך הדרכתי לתמיכה במתנדבים שלנו. קיימנו מפגש זום ארצי לכלל המתנדבים כבסיס ליציאה לשטח והמשכנו לתמוך במתנדבים באמצעות צוות הדרכה ייעודי שכלל מדריכים בכירים בעלי ניסיון בקנה מידה בינלאומי (כולם בהתנדבות). על הדרך פותחו כלים ייחודיים, תורגמו טקסטים לאוקראינית ולרוסית, נבנו וחולקו 2 סוגי "ערכות הפוגה" לילדים ולמשפחות של פליטים ועולים.
ההדים של העשייה העצומה הזאת מהדהדים עד עכשיו. קיבלנו תודות והערכה מאנשי מקצוע. למתנדבות שלנו הוצעו תפקידים והן נקלטו בעבודה לאור איכות עבודתן וההזדמנות של השטח להכיר את המקצוע שלנו ואת תרומתו המיוחדת לעבודה עם טראומה. סיפורי טיפול מהשטח נאספים כעת כנתונים למחקר וכבסיס למאמרים מקצועיים. הוגשה הצעה להרצאה בכנס שתציג את המודל שלנו. כלים שפותחו נשמרו במערכת, והוקמה תשתית ארצית לסיוע נפשי במצבי חירום. מתנדבים שלא היו חברי יה"ת בחרו להצטרף לאיגוד ואף לקחת חלק בוועדות חדשות. בימים אלו ממש יש עדיין "סטודיו בטוח" שממשיך להתקיים, עם פליטים מאוקראינה לצד פליטים מרוסיה. אני מורידה את הכובע בפני המטפלות המדהימות שמפעילות את הסטודיו והמדריכה שלהן. אני גאה בעשייה הרבה שכמו כדור שלג הלכה וגדלה עם עוד ועוד עשייה מיטיבה והוכיחה את ייחודיותו של המקצוע שלנו ואת הלב הגדול של המטפלים שלנו.
מה לדעתך צריך להיות הדבר הבא שהארגון יעשה?
קידום נראות והכרה. אני מדברת על הכרה שבאה מהשטח. רק אחריה אני מאמינה שתגיע ההכרה החוקתית. אנחנו יכולים לראות את זה קורה בבתי חולים ובמרכזים טיפוליים. למרות היעדר תקנים (בשל היעדר החוק), מטפלים באמנויות מועסקים ואף זוכים בפרסי הוקרה.
יש צורך בשיפור יחסי הציבור והנראות שלנו כלפי פנים (קהילת המטפלים), וכלפי חוץ מול ארגונים רלבנטיים והקהל הרחב. יה"ת נמצאת בעשייה מתמדת ואינטנסיבית בערוצים מקבילים ומגוונים. היקף העשייה בלתי נתפס. אך לצערי מטפלים רבים לא מודעים לעשייה הרבה. כיוון שכך הם אינם מבינים מה יש ליה"ת להציע ומדוע כדאי להם להצטרף. המטפלים צריכים לדעת שיש להם משפחה ובית מקצועי תומך ומעודד צמיחה. האוכלוסיה הכללית צריכה לדעת מה זה טיפול באמצעות אמנויות. לשם כך הקמנו לאחרונה את ועדת תקשורת ויחסי ציבור וקראנו למטפלים להצטרף בכתיבת תכנים לתקשורת.
מהי חווית היצירה האישית שלך?
בעבר נהניתי מזמן איכות עם עצמי תוך ציור בשמן ופיסול במגוון חומרים. היום היצירה שלי היא הקמת הפרויקטים בהם אני משקיעה את מיטב מרצי, אהבתי, מחשבתי וכישרוני. לאחר הקמתם, הם מתבססים וממשיכים לרוץ עצמאית ואני עוברת לפרויקט הבא. אני נהנית לראות את היצירה שלי חיה, פועמת ומתפתחת ואני תמיד שם לסיוע בהמשך הדרך. אני מניחה שהיצירות הראשונות שלי היו חמשת ילדיי ואני מלאת אהבה וגאווה לראותם צועדים כעת במסלולים יחודיים ויצירתיים משלהם.