שמי תמר חזות ואני ראש ועדת ההוקרה וההנצחה ביה"ת ושייכת לדור החלוצים והמייסדים של הטיפול באמצעות אמנות חזותית בישראל. הצטרפתי ליה"ת בשנת 1974 בהיותי בת 21 והייתי החברה מספר 15 והצעירה ביותר באיגוד.
למעשה לא קיבלתי הכשרה מוקדמת פורמלית אלא הצטרפתי אל פרץ הסה ז"ל כאסיסטנטית שוליה במחלקה הפסיכיאטרית הפתוחה בביה"ח רמב"ם בחיפה בין השנים 1974-1979. בשנים אלה חברתי לקבוצת "משוגעים לדבר" אשר נפגשה עם פרץ בבתים פרטיים לשיעורים ולשיחות. זאת במקביל ללימודי תואר ראשון באמנות, בחינוך מיוחד, בהוראת אמנות ובהוראת מחול אקספרסיבי. בניתי ופיתחתי את המקצועיות שלי בעיקר מתוך הניסיון האישי והלמידה המגוונת שרכשתי במהלך השנים, מכיוון שפרץ ז"ל הוביל אותי מהר מאד לעבודה עצמאית, להדרכת סטודנטים ולהוראה באוניברסיטה ובמכללות. החל מ- 1976 עבדתי במשרה מלאה במשרד החינוך כמטפלת באמנות במוסד לנערים בסיכון ובמחלקת ילדים בביה"ח רוטשילד בחיפה.
ב- 1981, ייסדתי יחד עם פרץ הסה ז"ל את התוכנית הראשונה בארץ להכשרת מטפלים באמנות באוניברסיטת חיפה ועמדתי בראשה בשנים 1985-2008. הצטרפתי אל תלמידי לשיעורים והשלמתי רשמית תואר שני ולימודי תעודה בטיפול באמנות. בהמשך השתלמתי בתחומי טיפול מגוונים ובפסיכותרפיה. גישת התוכנית נקראת "גישת חיפה" והותוותה ע"י פרץ ז"ל. הגישה מדגישה את מרכזיותה של היצירה בתהליך הטיפולי ויצרה מערך (סטינג) טיפולי ייחודי, טרמינולוגיה המבוססת על שפת האמנות וערכה מוסדרת של דפי תצפית וניתוח פנומנולוגיים של תהליכי יצירה ותוצרים. בהמשך, הזמנתי את תלמידתי יהודית סיאנו להיות עמיתה ושותפה מקצועית חשובה לדרך זו. אני ממשיכה לחקור ולפתח אותה בדרכי ופרסמתי מאמרים אודותיה.
בין השנים 1983-2008 לימדתי ורכזתי מסלולי השתלמויות והכשרה מקצועית במכללת אורנים בתחומי החינוך המיוחד, הייעוץ, השתלמויות למטפלים באמנויות והכשרה בטיפול בסיוע בעלי חיים. הקמתי שם לראשונה בארץ תוכנית השלמות בפסיכולוגיה ואמנות, כולל תוכנית מיוחדת עבור הקהילות הערביות והדרוזיות.
בשנת 2022, לאחר 14 שנים בפנסיה לקחתי על עצמי לסייע כיועצת אקדמית, בהקמתה של תוכנית מ.א. בטיפול באמצעות אמנות במכללה הדתית הרצוג בירושלים. אני רואה בכך שליחות חשובה לקידום מקצוע הטיפול באמנות בקהילות אלה ועשייה לחיזוק התחום לקראת הסדרתו החוקית.
ב-1987 פתחתי קליניקה פרטית לטיפול בילדים החל מגיל שלוש, במתבגרים ובמבוגרים בעלי צרכים וקשיים מגוונים. אני מדריכה מטפלים באומנויות ופסיכותרפיסטים. במשך השנים התמקדתי במידה רבה בטיפול בנפגעי טראומה, אובדנים, מחלה ושכול. אני מטפלת במשפחות שכולות גם מטעם משרד הביטחון והביטוח הלאומי. אני מלמדת, מרצה ויו"ר בכנסים ופורומים רבים, מדריכה צוותים של אנשי טיפול ופרסמתי מספר מאמרים בהקשרים אלה בארץ ובעולם.
מאז פרישתי ב- 2008 אני מוזמנת כמומחית לסייע וללמד במדינות המתמודדות עם טראומות ואובדנים כגון, סרי לנקה, דרום קוריאה, פיליפינים ותאילנד. וכן עוסקת בהכשרת מטפלים בעיקר בבודפשט ובסלובקיה. במשך שנים לימדתי גם במסגרת מתי"אות ברחבי הארץ, בעיקר בדרום ובעוטף עזה. לאחרונה, מסייעת למטפלים במזרח אירופה בהתמודדות עם הקורונה ועם פגעי המלחמה באוקראינה באמצעות סדנאות והדרכות בזום. אני מתכננת לנסוע לאוקראינה בקרוב.
החל משנת 1974 אני שוקדת על קידומו, התפתחותו ושילובו בשטח של המקצוע שלנו. אני מעורבת ביוזמות חדשניות, בארגון ובהנחיה של ימי עיון, השתלמויות וכנסים רבים ומגוונים, ודואגת לרווחתם של המטפלים ולטיפוח המיומנויות הטיפוליות בתחומים שאינם נלמדים מספיק בתוכניות ההכשרה. מרבית יוזמות אלה נעשו בהתנדבות. ב - 1997 הקמתי לראשונה בארץ מערך הדרכה מובנה לכל המטפלות באמנויות במחוז צפון מטעם הפיקוח על החינוך המיוחד שכלל הדרכה נפרדת על ידי מומחיות בכל התחומים. אני מקיימת במשך עשרות שנים סדנאות הנקראות "לטפל במטפל" אליהן מגיעים מטפלים מרחבי הארץ לצורך חיזוק משאבים.
בין השאר, קיבלתי מלגות ייחודיות אותן הקדשתי להשתלמויות בתחום הטיפול בילדים נפגעי התעללות מינית, ימי עיון וקורסים למטפלים בנפגעי טראומה ונזקי מלחמת לבנון השניה בצפון. ארגנתי השתלמויות בנושא אבחון ציורים בגישה פנומנולוגית בהנחייתו של פרופ' וואש מבודפשט (2014, 2016). אני גאה במיוחד ביוזמה ובארגון ביחד עם הגר דורנאי, של ארבעת הסימפוזיונים בנושא פיסול כאמצעי טיפולי ע"ש מוטי מקמורי ז"ל. וכן כנסים במסגרת תערוכות במוזיאונים ועוד ועוד..
במהלך השנים אני מתעניינת ועוסקת בחקירה והוראה של תחומי האתיקה והיבטים רב תרבותיים בטיפול באמנויות. במשך שנים קידמתי את התפתחותו המקצועית של תחום הטיפול באמנויות בקהילות ערביות ודרוזיות וכן ליוויתי את ראשית הטיפול באומנויות בכפרים הדרוזיים בכרמל באמצעות מסגרת ייחודית של הדרכה ולמידה בין השנים 1999 - 1996.
בשנת 2003 קיבלתי מינוי משר הבריאות ובפועל ריכזתי את עבודת הוועדה המייעצת למשרד הבריאות עד לפיזורה ב - 2006. הוועדה שקדה על ניסוח קריטריונים להכשרת מטפלים באמנויות לקראת החקיקה העתידית. מסמך זה היווה את התשתית להכנת מתווה המל"ג לקראת הקמת תוכניות המ.א. החל משנת 2012 במינוי שר החינוך אני פועלת כחברה בוועדת מומחים של המל"ג הבודקת את תוכניות המ.א. בטיפול באומנויות שהוגשו ע"י המכללות.
פעילותי ביה"ת
משנת 1974 אני חברה מעורבת באגודה בתפקידים רשמיים ולא רשמיים. עבורי יה"ת זה הבית והבסיס. מבחינתי, הרבה מעשייתי ויוזמותי מזוהים עם האגודה ואני תמיד מרגישה את עצמי כשליחה שלה. כבר בתחילת הדרך הייתי מעורבת בתהליכי ההתפתחות לצד פרץ הסה ז"ל שהיה ממובילי ההגדרות המקצועיות והתקנון והוביל את המאבק להכרה מקצועית על ידי משרד הבריאות. בשנות השבעים והשמונים הייתי פעילה בניהול סניף חיפה והצפון וארגון ימי עיון . השתתפתי כמרצה וכמנחת סדנאות כמעט בכל כנסי יה"ת . יזמתי וארגנתי ימי עיון וכנסים רבים בנושאים ובתחומים מגוונים. בין השאר, הייתי בצוות המארגן והנחיתי את כנס יה"ת בחיפה בשנת 1994 שעסק בזהות המקצועית ואת כנס חטיבת האמנות בשנת 2001 בתוך מוזיאון בעין הוד. הייתי יו"ר כנס גינוסר שעסק בעוצמתה של יצירה בהתמודדות עם חיים בצל איום בשנת 2003. מיד בתום מלחמת לבנון השנייה, סייעתי בארגון והנחיתי ב-2008 את כנס גינוסר. בכנס המחקר דצמבר 2011 ובכנס 2012 יזמתי והנחיתי את טקסי חגיגות שנת הארבעים לאיגוד וההוקרה לדור המייסדים והיו"רים.
שימשתי גם כיו"ר ועדת האתיקה בשנים 1996-2002 ובנוסף כיו"ר חטיבת האמנות בשנים 1998-2002. בתקופת היותי יו"ר ועדת האתיקה התחלתי בתהליך הניסוח המחודש של תקנון האתיקה של האיגוד. הוזמנתי לכתוב פרק בספר העוסק באתיקה של כל מקצועות הטיפול בישראל בעריכת שפלר, אכמון ווויל. צירפתי לכתיבת הפרק בנושא האתיקה של הטיפול באמנויות את יהודית סיאנו. הפרק זכה להדים רבים. כמו כן הייתי מעורבת בניסוח מסמכים, קריטריונים מקצועיים ופרסומים בתחומים אלה.
באופן לא רשמי, סייעתי בעבר ובהווה ליו"רים של יה"ת בתחומי המומחיות שלי והייתי מעורבת במשך עשר שנים עד שנת 2012 כיועצת ושותפה ליו"ר מוטי מקמורי בתהליכי קידום החקיקה המקצועית ובייצוג האגודה בכנסת.
תפקידי ביה"ת כראש וועדת ההוקרה וההנצחה
אני גאה בתפקיד שלקחתי על עצמי לפעול למען שימור ההיסטוריה של יה"ת, ההנצחה וההוקרה של דורות המייסדים והראשונים ועבור המתנדבים המסורים. תמיד חרה לי שהדורות הצעירים אינם מכירים ומוקירים את סיפוריהם מעוררי ההערכה על התפתחות האיגוד והמקצוע - אשר מהווים מקור להשראה ולחיזוק במאבקים העכשוויים. חורה לי שתוכניות ההכשרה מלמדות על ההתפתחויות בעולם אך ברובן אינן מאזכרות את ההיסטוריה המקצועית בארץ.
עצוב ומתסכל שהאגודה לא הצליחה לארגן עד כה ארכיון מסודר המשמר את הזיכרונות הכתובים והמצולמים של שלבי ההתפתחות של האגודה, האירועים, הכנסים הרבים והמורשת במשך 51 השנים של היותנו.
שנים רבות שאני מתדפקת על דלתות ההנהלות השונות בבקשה לשתף פעולה עם תוכניות של תיעוד, ראיון ותיקים וכתיבה, חשה כ"דון קישוט" ונהדפת… לצערי, רבים מדור הראשונים הלכו לעולמם או שכבר אינם יכולים לספר את סיפוריהם עבור הציבור שלנו.
וכך, ביוזמת יחיד הזכרתי לכולם בשנת 2011 שיה"ת חוגגת 40 שנות הולדת. בסופו של יום כנס החוקרים שנערך באותה שנה ארגנתי אירוע מרגש שנועד לספר את סיפור הייסוד וההתפתחות של יה"ת ונתן במה מרגשת לדור הוותיקים וליו"רים לספר את סיפורי חייהם המקצועיים ותרומתם לאגודה. בנוסף, יזמתי ועיצבתי תצוגת פרסומים חגיגית של חברי יה"ת. שנה לאחר מכן ארגנתי שני אירועים גדולים כחגיגת סיום שנת הארבעים במסגרת הכנס הדו שנתי במלון יהודה בירושלים: האחד, חגיגת ערב באולם מקושט שכללה הדלקת נרות חנוכה על ידי היו"ר מוטי מקמורי ז"ל, ברכות ושירים חגיגיים והרקדה של כל באי הכנס. השני, אירוע הצדעה לכל מקצועותינו. בחרתי נציגים מכל חטיבה שהנכיחו את סיפור ההיסטוריה של החטיבות בצורה יצירתית. בנוסף, ארגנתי פינה בה הוקרנו סרטונים אודות דור הראשונים.
מאז אינני שוקטת ומנסה שוב ושוב לעורר את ההכרה בחשיבות ההוקרה וההנצחה. סייעתי בארגון טקס ההוקרה למייסדי תוכניות ההכשרה הראשונות שנערך במסגרת כנס 2015 בניר עציון בתקופתה של עדנה לשם כיו"ר ובארגונה של חנה שרברין שהייתה סיו"ר. לאחר מכן מוניתי רשמית לתפקיד ראש וועדת ההוקרה וההנצחה מלווה בהרבה חלומות ותוכניות. בינתיים, הקמנו ועדה, הגדרנו תעודות הוקרה שונות, קבענו קריטריונים להגשת מועמדים ראויים לקראת הכנסים של 2017, 2019, 2021 ולקראת הכנס הקרוב ב-2023. הליווי האישי והמפגש עם הזיכרונות וסיפורי החיים מעוררי ההשראה, לצד ארגון והנחיית הטקס מהווים תהליך מרגש מאד עבורי. חודשי ההכנות האלה מכניסים לחיי אווירה קסומה של למידה וחוויות מפעימות.
החזון לעתיד:
מימוש החלומות: להצליח לארגן ראיונות מוסרטים של דור המייסדים והוותיקים. לחקור, לכתוב, לספר ולתעד את התפתחות של כל אחד מהתחומים לאורך השנים ולהוציא חוברת המאגדת את המידע אשר תופץ לכל חברי האגודה ולכל מוסדות ההכשרה. אילנה לח היו"ר העכשווית הבטיחה להתחיל את התהליך בקיץ תשפ"ג.
להקצות מקום מיוחד באתר יה"ת עבור תחום ההוקרה וההנצחה שיכלול את כל המצגות, סיפורי החיים והסרטונים אודות מקבלי תעודות ההוקרה בעבר ובעתיד. להוסיף עוד סיפורי הוקרה עבור חברות וחברים ראויים שתרמו ליה"ת ואודות התפתחות המקצועיות בתחומים השונים.
וגם, לארגן ספרייה שכוללת פרסומים של חברי האגודה מקוטלגים על פי נושאים מקצועיים שונים שעשויים להעשיר את הלמידה ההדדית .
יצירה שהשפיעה עלי:
לפני כ- 25 שנה הגיעה אלי לטיפול אמא שכולה שחייה "הפכו לשחורים" וחסרי משמעות מאז מות בנה הצעיר. תהליך הטיפול התמקד בחודשים הראשונים במתן מקום ובמה ליצירה בחומריות שחורה שהיוותה ייצוג לחוויית ה"שחור" בחייה. לאט לאט גילינו ביחד ש"גם בשחור יש גוונים" ושניתן להרפות מהייאוש והכעסים ולבחור שוב בחיים...
המפגש איתה השפיע השפעה עזה על חיי המקצועיים והוביל לחקירה ולפרסום מספר מאמרים אודות החשיבות והמשמעות של הצבע השחור בהתמודדות של ילדים ומבוגרים עם טראומה, מחלה ושכול. פיתחתי טכניקה מיוחדת באמצעותה אני מנגישה את רעיון השימוש באמצעי יצירה שחורים במצבים מעיקים. אני רואה כשליחות את הפצתו לקהלים רבים בארץ ובעולם במסגרת הכשרות. סדנאות וכנסים ואף משתמשת בטכניקה הזו כהתערבות מידית במצבי התמודדות עם אסונות כגון אסון המסוקים, אסון התאומים, הצונאמי בסרי לנקה,אסון בדרום קוריאה ועוד...
...ומאז, בכל מפגש שיש לי עם קבוצה כלשהי בארץ או בעולם אני מארגנת במרכז המרחב ריבוע לבן שעליו מונח עיגול שחור ועליו מונחת קופסה של 48 גירים צבעוניים - לסמל שבלי החושך לא ניתן לראות את אור היום ואת צבעי היקום והחיים...
לחצו כאן להרשמה לטקס ההוקרה בכנס הדו שנתי של יה"ת
ההגעה לטקס מותנת ברישום מוקדם