סדנה "דיאלוג חלקי עצמי בטיפול בטראומה מורכבת" מנחה אורית קלאפיש

"הלו הלו יש מישהו בבית?"- דיאלוג חלקי עצמי בטיפול בטראומה מורכבת

הסדנה תתקיים ביום חמישי 24/07/25 בשעות  19:00-21:00

הסדנה תתקיים ב - ZOOM

מנחה - אורית קלאפיש*

עלות: 

140 ש"ח מחיר מלא

80 ש"ח חבר.ת יה"ת

לתשלום לחצ.י כאן

בטיפול בטראומה לא פעם אנו מרגישים כי 1. אין אף אחד בבית משום שהמטופל או המטופלת מתנתקים, 2. אנו עלולים לחוות תוקפנות ישירה או מוסווית, 3. יכולים לעיתים לחוש אשמה כמטפלים 4. פיתוי או פתיינות ועוד...

למי שמטפל.ת בטראומה מורכבת, ובייחוד בפגיעות מיניות, יודעים שהתפקידים בחדר הטיפולים לא פעם מתחלפים ואף עלולים להוות מעין "מחול שדים".

המושג ריבוי עצמי (multiple self-states) הנו מושג מרכזי בתאוריה ההתיחסותית שהציע ברומברג (Bromberg, 1998).בעקבות תהליכים דיסוציאטיביים נורמטיביים ופתולוגים כאחד, של העצמי. ברומברג אינו רואה את הנפש כיחידה אחידה הבנויה משכבות שונות של רמות מודעות (כפי שמציע פרויד במודל הטופוגרפי), אלא ממגוון מצבי עצמי, הבאים ליידי ביטוי לסירוגין במצבים וביחסים שונים. תנועה גמישה בין מצבים אלו משמרת את אשליית האחדות באופן בריא וחיובי, אך כאשר תנועה זו נפגעת עקב שימוש במנגנונים דיסוציאטיביים פתולוגים המופעלים כדי לשמור על חווית המשכיות העצמי- מוגבלת חווית העצמי והיכולת לחוות אותו במלואו (Bromberg, 1998).

במקרה של טראומה מורכבת, הפיצולים בין חלקי העצמי עלולים להיות אף יותר קשים 1. בגלל מצבים דיסוציאטיביים, בהם הנפש אינה יכולה ל"עכל" את הזיכרון הקשה (זומר, 2019) 2.כתוצאה מקונפליקט בין ההפנמות השונות של מצבי עצמי קונפליקטואליים הבאים לידי ביטוי בהעברה בטיפול: ההורה הלא מתערב/ הילד.ה המוזנח, המתעלל.ת הסאדיסטיים והקרבן חסר.ת האונים, המצלי.ה אל מול הילד.ה הזכאים לנס, המפתה והמפותה (דייויס ופראולי 1994).

מטרת הסדנה:

 הינה להכיר את הגישה ההתייחסות

להבין כי הנפש מרובדת  מחלקים שונים

ללמוד על המבנה הפוסט טראומטי ועל הדיסוציאציה הכרוכה בכך

לתרגל שיח בין חלקי עצמי שונים באופן חוויתי

מה בסדנה?

נחזור הביתה - נבסס ציר פנימי דרך הדיאלוג

נתחבר אל הגוף

נקשיב לחוויה גופנית או למנח מתוך ההפנמה

נזהה פיצולים ואזורים מושתקים מול המטופלים

ניתן "קול" לחלקים השונים אצלינו בטיפול

לחזור הביתה- נבסס ציר פנימי דרך דיאלוג

מקורות:

דייוויס,ג', מ' ופראולי מ', ג', (2013). תהליכים דיסוציאטיביים ותבניות העברה והעברה נגדית בטיפול בגישה פסיכואנליטית בנפגעות בוגרות שעברו התעללות מינית בילדות (א' רילוב, מתרגם). בתוך: ס"א מיטשל ול' ארון (עורכים), פסיכואנליזה התייחסותית (עמ' 327–367). תל אביב: תולעת ספרים.

זליגמן, צ' (2016). אינטר סובייקטיביות טראומתית: טראומטיזציה של המטפלת כתהליך מהותי בטיפול בנשים וגברים שנפגעו מינית בילדותם. שיחות: כתב עת לפסיכותרפיה, ל(2), 143–150.

מיטשל, ס. ( 1999/2003) עצמי מרובה ועצמי יחיד מתוך תקווה ופחד בפסיכואנליזה פרק 4. תולעת ספרים

Bromberg, P. M. (1998). Standing in the spaces: Essays on clinical process, trauma, and dissociation. Mahwah, NJ, US

dissociation. Mahwah, NJ, US.‏Orbach, S. (2003). There is no such thing as a body. British Journal of Psychotherapy, 20(1), 3-15

Warnecke, T. (2019) e therapist’s body and the intersubjectivities of the unconscious In: T. Fuchs, S. Koch, H. Payne, J. Tantia, (eds) Embodied Perspectives in Psychotherapy: Approaches from dance movement, arts and body psychotherapies, pp 333-343. London: Routledge

על המנחה:

אורית קלאפיש PhD  תרפיסטית בתנועה (בהצטיינות) מאוניברסיטת חיפה, עסקה במחקר של ההדהוד הגופני בקרב נפגעות מיניות בילדות-בטיפול. פסיכותרפיסטית ממוקדת גוף מומחית לטיפול בטראומה (EMDR, פוקוסינג ממוקד טראומה) וקונסטלציה משפחתית. מרצה ב"מרכז שילוב" קורסים לטיפול בטראומה והדרכה. מנהלת קורס "סופרוייזרים ממוקד גוף בגישה ההתייחסותית". קורסים לטיפול בטראומה. מייצרת "קלפי שביל הזהב- לפתרון קונפליקטים ולעבודת חלקים". מאמינה בדיאלוג גופני התייחסותי כדרך לריפוי בטיפול.