יום עיון בעקבות ״חוט וחסר״ תערוכתה של טליה קוץ שמיר

יום עיון בעקבות ״חוט וחסר״ תערוכתה של טליה קוץ שמיר במוזיאון פתח תקווה לאמנות

כתובת המוזיאון, חיים ארלוזורוב 30, פתח תקווה

יתקיים ביום שישי - 09.10.2026

לוח זמנים:

9:00 התכנסות

9:30 דברי פתיחה

רעות פרסטר - מנהלת קריית המוזיאונים, פתח-תקווה.

מיכאלה מנדה ינקו - ראשת חטיבת אמנות חזותית - יה"ת.

9:40 הרצאה: ״היצירה האמנותית כמאבק הזיכרון באבדון וההנצחה בשכחה״ - פרופ' רחל אליאור.

פרופ׳ רחל אליאור, לשעבר ראש החוג למחשבת ישראל, האוניברסיטה העברית בירושלים.

10:20 סיור בתערוכה עם האמנית טליה קוץ שמיר ואוצרת התערוכה סיגל קהת קרינסקי / כיבוד קל. בשני סבבים.

11:20 הרצאה: "מעשה הרקמה ומשמעותה בטיפול באמנות" - נורית וולק.(פירוט על ההרצאה בהמשך)

נורית וולק, מטפלת באמנות בפנימיית "נווה צאלים", פנימיה פוסט- אישפוזית לבני נוער. אמנית, מדריכה יה"ת, מרצה בקריה האקדמית אונו, בית הספר לחברה ואמנויות. דוקטורנטית בחוג לטיפול באמצעות אמנויות בפקולטה לרווחה ולבריאות באוניברסיטת חיפה.

12:00 פאנל שיח עם הקהל מנחה פרופ' מיכל בת אור בהשתתפות טליה קוץ שמיר, סיגל קהת קרינסקי, פרופ' רחל אליאור ונורית וולק.

13:15 סיכום ופרידה

עלות:

אורח.ת - 170 ש"ח

חבר.ת יה"ת - 130 ש"ח

לרישום ותשלום לחצ.י כאן

הרחבה:

הרצאה: ״היצירה האמנותית כמאבק הזיכרון באבדון וההנצחה בשכחה״ - פרופ' רחל אליאור

ההרצאה תעסוק בראשיתה של האמנות היהודית, השונה מכל אמנות אחרת במקור השראתה הנסתר  ובתכליתה הנגלית ובקשר שבין אמנות לבין זיכרון . הדיון יקשור בין ׳טקסט, טקסטיל וטקסטורה׳  או בין הממד המופשט הנשמע לאוזן, הרשום במילים, המבקשות לזכור ולהנציח ולברוא עולמות בספר, מספר וסיפור, ובין הממד המוחשי, ההופך טבע לתרבות בשזירה ובאריגה וברקמה בחוטים ומנהל מאבק של הזיכרון בשכחה בממד הנראה לעין ומעורר את הרגש .

הרצאה: "מעשה הרקמה ומשמעותה בטיפול באמנות" - נורית וולק

בניגוד למלאכות טקסטיל היוצרות את הבד מתוך הריק, הרקמה מניחה מראש נוכחות של מצע ופועלת עליו. ההתבוננות בתערוכתה המרגשת של טליה קוץ שמיר, 'חוט וחסר', מחברת בין כאב ואובדן ובין צורך סומטי לגעת בזיכרון ולהעניק לו מקום פיזי בעולם. בהתבסס על טרילוגיית מחקרים שערכתי, ושניסו להבין ולהעמיק באיכויות הטיפוליות של רקמה בטיפול באמנות, אראה כיצד הרקמה מייצרת פרדוקס חומרי: מעשה פיזי, פולשני ואגרסיבי של דקירה וחירור, ההופך בו-זמנית לפעולה סומטית אינטימית של איחוי, הגלדה ויופי. דרך תנועה זו, הבחירה האסתטית אינה ניסיון 'לייפות' את החורבן, אלא דרך לבנות מעטפת, 'עור שלישי', מקום שבו החוטים מעניקים נוכחות טקטילית חמה המאפשרת להחזיק את השברים.