ד"ר דיתה פדרמן
מרצה וחוקרת באוניברסיטת חיפה
מדריכה בכירה ביה"ת
בקליניקה ראיתי אותו, מכווץ כולו, בקושי מניע את גופו, כתפיו שמוטות ומבע פניו קפוא. ידיו בכיסים, אולי כדי שלא יראו את הרעידות. מנסה לעצור שלא יבחינו, אולי כך לא יראו אותו, לא יבחינו בסימפטומים. אמר שהוא עסוק במחשבות: האם אחרים מרגישים? האם שמים לב שהוא חולה? נראה ששמחת החיים אבדה לו.
א. בן 56, לאחרונה שם לב לרעד בידו השמאלית, אשתו התלוננה שבזמן האחרון הוא צועד לאט יותר כשהם הולכים יחד, וחברים שואלים מה הסיבה שהבעת פניו רצינית כל כך.
הסברתי שכאן נלמד איך להשתמש בתנועות הגוף כדי להתמודד עם קשיים בתנועה. נשים לב לתנועה, לנשימה, ננוע יחד, נשמע מוסיקה וגם נדבר.
שאלתי אם הוא מוכן להתרכז ולהקשיב לתחושות הגוף, לנוקשות, לרעד, לתחושות נוספות שעולות. הזמנתי רק לשים לב, לא לנסות לשנות דבר, כאן בחדר אין צורך להסתיר, אמרתי, שנינו יודעים את הסוד.
התחלנו בחימום קצר של אברי הגוף, הקשבנו למוסיקה רכה. אחר כך הזמנתי אותו לשבת ורק לשים לב, ואז דיברנו. הוא הקשיב לנשימה, הקשיב לרעד. להפתעתו, הרעד, שבדרך כלל מתגבר במנוחה, נרגע.
הוא לא זכר מתי חש הפוגה כזו ממחשבות, ממתח, ורמז של חיוך נראה בפניו.
התרפיה בתנועה מלמדת הקשבה למה שיש כאן ועכשיו, לתחושות נעימות ולא נעימות, ליכולות ולמגבלות, ומציעה אפשרויות נוספות לשיפור התנועה ולקשר עם העצמי ועם העולם
(רשמים ממפגשי טיפול בקליניקה).
מחלת הפרקינסון היא מחלה נוירודגנרטיבית, פרוגרסיבית, הפוגעת ביכולת התנועה, וביכולות קוגניטיביות ורגשיות. המחלה פוגעת בתאי עצב המייצרים דופמין שהוא מוליך עצבי בעל תפקיד מרכזי ביכולת התנועה. כשרמות הדופמין יורדות, נצפית הפרעה בתנועה. תסמינים מרכזיים הם: נוקשות שרירים, רעד, איטיות ואי-יציבות. לקשיים פיסיולוגים אלה נוספים דיכאון, חרדה וחסר אונים ובעיות קוגניטיביות.
ממחקרים עולה שתרפיה בתנועה יעילה לשיפור ביכולת התנועה, לשיפור איכות החיים, להפחתת מתח, חרדה ודיכאון
(Jeong et.al.,2005; Bunce,2006; Hackney &Earhart,2009; Earhart, Marchant & Sylvester, 2010; Akandere & Demir, 2011Rocha,.et.al, 2018; Bar,A., Czamanski-Cohen,J., Federman, J.D 2021) .
התרפיה בתנועה מהווה ענף של פסיכותרפיה המשלב שפה מילולית ובלתי מילולית לשם ביטוי עצמי. ההתערבות משלבת תנועה וקצב, מלל ומודעות גופנית, ומתבססת על הקשר שבין תנועה, גוף ורגש.
מודל ההתערבות שפיתחתי משלב בין ידע מחקרי לשנים של ניסיון קליני.
הטיפול מבוסס על מודל התערבות פרטני או קבוצתי בתנועה עם הבנות מתחום מדעי המוח, מדגיש תקשורת בתנועה, פיתוח גמישות גופנית ורגשית, על מנת לחזק תקשורת תוך-ובין-אישית. מאחר שיש קשר בין פעילות מוחית לתהליכים יצירתיים, יש ליצור, לנוע ולהשתמש באזורים חדשים ומגוונים של המוח. בתהליך יצירתי/חווייתי בתנועה מניעים חלקי גוף, מדמיינים ולומדים ליהנות מיכולת הביטוי התנועתי. ריקוד מחייב גם לנוע וגם לחשוב, ללמוד צעדים, להתמצא במרחב ולהתייחס לאחר באותו מרחב.
לפני שמתחילים לנוע מתרגלים נשימה, מקשיבים למוסיקה, ואחר כך מניעים את הגוף בקצב. שילוב של תנועה ומוסיקה הופך את התהליך למורכב: מפעילים יחד שני גירויים, שכל אחד מהם יעיל בפני עצמו.
מטרות התרפיה בתנועה: להקל את שטף התנועה ואת היכולת שלה, לשפר את מצב הרוח, להפחית תחושת דיכאון ובדידות, להזכיר לגוף את יכולת ההנעה וההנאה. התרפיה בתנועה מציעה שימוש בקצב, העוזר לצאת מקיפאון לתנועה, ובכך מובילה לסנכרון בין גלי המוח, הנשימה והדופק. בעזרת מקצבים ברורים, במסגרת פרטנית או קבוצתית תומכת, מתייחסים לסימפטומים מרכזיים של נוקשות, רעד, איטיות ואי-יציבות, ולהתמודדות עם קשיים רגשיים כמו דיכאון, חרדה וחוסר אונים.
הטיפול מאפשר למתמודדים לנהל את מחלתם ביעילות: להיות בעמדת שליטה ובתחושת מסוגלות גופנית ונפשית ובכך לבצע את את מטלות היום יום. הצלחה היא מצב שבו מתמודדים יכולים לתפקד בחיי היום-יום, לשבת בבית-קפה ולדבר עם חברים, ללכת לתיאטרון או לקונצרט בלי ליפול בדרך.
המשיכו לנוע ולרקוד.
